בס"ד
הקדמה
ידוע לנו, מה שאמר הקב"ה ליחזקאל, כשיחזקאל אמר
לקב"ה - מדוע עלי להודיע לישראל את צורת הבית, והלא הם נתונים בגלות? ענה לו
ה', שכשבני ישראל יתעסקו בצורת בית המקדש, הרי ש"מעלה אני עליהם כאילו הם
עוסקים בבניין הבית".
שימו לב ילדים!
הבה ונתבונן במילים אלו. ה' לא אמר שנקבל רק שכר על הלימוד,
או משהו דומה. ה' אומר שכאשר אנו לומדים על בית המקדש, כאילו בנינו אותו ממש!!
אתם אוחזים בידכם כעת אוסף מעניין ומגוון של הלכות בית
הבחירה לרמב"ם. האוסף, לוקט במיוחד עבור חיילי קעמפ גן ישראל, וכתוב בלשון
ברורה וקלה, ומובנת לכל גיל.
לכל אחד מאיתנו ישנה כעת האפשרות לבנות את בית המקדש, על ידי
הלימוד של ההלכות הקשורות לכך.
אז קדימה חיילים!!
הבה ונבנה את בית המקדש!!
בהצלחה,
ובתקווה שתיכף ומיד נזכה להיות בבית המקדש האמיתי
והנצחי
מנהלי הלימודים, קעמפ גן ישראל תש"ס
פתח דבר
על מעלתו של לימוד צורת
ביהמ"ק ניתן ללמוד מהמדרש הבא (תנחומא צ"ו, י"ד) "אמר יחזקאל
לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה
אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית.. וכי יכולין הן לעשות, הנח להם עד שיעלו
מן הגולה ואח"כ אני הולך ואומר להם. אמר לו הקב"ה ליחזקאל ובשביל שבני
נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל? אמר לו הקב"ה גדול קריאתה כבנינה, לך אמור
להם ויתעסקו לקרות הבית בתורה, ובשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם
כאילו הם עוסקים בבנין הבית"
מסביר ע"כ הרבי שלימוד הלכות ביהמ"ק הוא לא (רק) זכר לבנין המקדש,
שהרי תורת אמת אומרת "מעלה אני עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית". זאת
אומרת שכאשר לומדים את צורת הבית הרי"ז כאילו בונים את בהימ"ק כפשוטו
ממש!! כן מוכח גם ממענה הקב"ה ליחזקאל על טענתו "ואתה אומר לי לילך
ולהודיע לישראל צורת הבית וכי יכולים הן לעשות, הנח להם עד שיעלו מן הגולה"
(שענה לו הקב"ה:) "ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל"
ולכן שילמדו בנין הבית וכו' היינו שע"י לימוד זה אין בנית ביתי בטל והסיבה
לכך שע"י הלימוד כאילו בונים: מכיון שיש מ"ע מהתורה לדורות "ועשו
לי מקדש ושכנתי בתוכם, מאחר ובזמן הגלות לא שייך לבנות המקדש, ולאידך קיימת המצווה
כנ"ל לבנות המקדש, לכן בתקופת הגלות מקיימים מצות בנין ביהמ"ק ע"י
הלימוד בבנין המקדש.
ידוע לכולם עד כמה דיבר הרבי במעלת הלימוד בעניני גאולה ומשיח. ובפרט בשנים
האחרונות שזכינו לשמוע שיחות מהרבי, שבכל השיחות האחורנות לע"ע הדגיש הרבי את
הצורך ללמוד את עניני גאולה ומשיח. ועד
כדי כך גדלה מעלת הלימוד בעניני גאו"מ, שהרבי אף אמר שזוהי "הדרך הישרה
לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש",
זכינו איפה שבקעמפ חסידי זה, נממש את רצונו של הרבי, ונלמד גם עניני גאולה
ומשיח, ע"י לימוד הלכות בית הבחירה.
ונסיים בסיום השיחה הנ"ל:
"וזה גופא פועל ש"מכאילו אתם בונים אותו" מגיעים על בנין
ביהמ"ק כפשוטו בגשמיות ע"י משיח צדקנו… ובמהרה בימינו ממש".
אמן ואמן
לפני התחלת פרק ב', לסרוק את עמוד פ"ט במשניות קהתי (מפה של בית
המקדש).
יש לסרוק את המשניות במקומות דלהלן..
פרק ב'
פרק זה בא לתאר את הר הבית ואת
העזרה שבתוך המקדש
מהו הר הבית? ההר שבתוכו נבנה ביהמ"ק. מדוע הוא נקרא בשם זה? על שם
הכתוב "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים", וכן כתוב "והר הבית לבמות
יער והוא הר המוריה" וכן כתוב "ויחל שמה לבנות את בית ה'" בירושלים
בהר המוריה. מהו פירוש המילה הר הבית? ההר שעליו היה הבית - בית המקדש - בנוי.
לסרוק את כל משנה א'
הר הבית: שהיה מוקף חומה.
היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה: שטח חמש מאות אמה לא כלל גם את עביים של
הכתלים, אלא כלל רק את החלל - השטח הריק - שבין
הכתלים.
רובו מן הדרום: השטח הפנוי הגדול ביותר בהר הבית, היה בדרום.
שני לו מן המזרח: ממשיכה המשנה ומונה את סדר השטחים הפנויים בהר הבית,
ואומרת שבצד המזרחי היה השטח הפנוי השני בגדלו (לאחר השטח הדרומי) .
שליש לו מן הצפון: השטח הצפוני הפנוי היה השלישי בגדלו.
מעוטו מן המערב: השטח הפנוי הקטן ביותר היה במערב.
מקום שהיה רוב מדתו: היכן שהיה השטח הפנוי הגדול ביותר, דהיינו - השטח
הדרומי.
שם היה רוב תשמישו: היות והוא היה השטח הגדול ביותר שהיה פנוי, השתמשו בו
למטרות שונות. ולכן, בדרום היו הרבה לשכות ובתים שסייעו לעבודה בהר הבית ובמקדש.
(לשכות אלו, הינם בנוסף על הלשכות שהיו בעזרה ובבית המקדש)
כמה לשכות היו שם, ולמה שמשו הלשכות, לא נתפרש לנו.
מדוע כל הלשכות היו בצד דרום? הסיבה לכך היא פשוטה: ירושלים, שכנה בצד דרום
של הר הבית. וכשהיו נכנסים - כל הבאים לבית המקדש - להר הבית, היו נכנסים דרך הצד
הדרומי. לכן, היה מן הראוי שהיכן שנכנסים כל האנשים - שם יהיו הלשכות השימושיות.
תמונה
חוברת (של מענדי סופר) עמ' 32
הוספות
לאחר שהתחלנו ללמוד על הר הבית נלמד על עוד פרט חשוב בהר הבית,
רצפת הר הבית:
קרקע הר הבית היתה מרוצפת באבנים יקרות, אבני שיש (תבנית ההיכל).
מסגרת
סיפור שיכול להמחיש לנו את הרצפות היקרות בהם היה מרוצף הית המקדש, הוא
הסיפור הבא:
כשנכנס המלך אלכסנדר מוקדון להר הבית, היו נתונים היהודים במבוכה גדולה:
מצד אחד, אסור בתכלית האיסור להכנס אל הר הבית עם נעליים; אך מצד שני, אם יבקשו
מהמלך להוריד את נעליו, הוא עלול להסתכל
על כך כמרידה במלכות!
מה עשו היהודים? התחכמו ומצאו עצה. הם ניגשו אליו ואמרו לו - אדוננו המלך.
הרצפה כאן חלקה, ורום מעלתו יכול להחליק. מוטב וילבש לרגליו אנפילאות (שהם כמין
נעלי בית ממשי) - וכך הוא לא יחליק! ואכן, כך היה . אלכסנדר לא הבין שהם מבקשים זאת מפני קדושת הר הבית, ונתרצה
לבקשה.
מסיפור זה ניתן לראות, כאמור - שרצפת הר הבית היתה עשוייה מאבני שיש חלקות
ויקרות.
משנה ב'
לסרוק את כל המשנה.
משנה ג'
לסרוק את המפב שבעמ' 17 שבאנציקלופדיה
לסרוק את המשנה עד ושלחה חצי אמה.
לפנים ממנו: לפנים מחומה זו, של הר הבית, היה את הסורג. הסורג, היה עשוי מעצים דקים, וקלוע בצורת רשת נקבים נקבים. רשת העצים עמדה על יסוד של
חומה מאבנים, שגבהה היה אמה, ומעל חומת אבנים זו, היו עמודים רבים על מנת לאחוז את
הרשת.
לסרוק שרטוט בעמ' 28 בבית המקדש השני. (השרטוט הראשון בעמ'!)
מדוע היה סורג? על מנת לעשות סימן היכר, לנכרים, שידעו שמכאן ואילך הכניסה
אסורה עליהם. ולא הסתפקו בכך, אלא אף ליד הסורג היו עמודים רבים של אבן, שעליהם היתה כתובה אזהרה בכתב יוני ורומאי, שכל
נכרי שיכנס פנימה, מעבר לסורג, דמו יהיה בראשו.
(ואכן, בחפירות ארכיאולוגיות בימינו באיזור הר הבית נמצאה אבן שכתוב עלי'
בלשון רומאית ויונית אזהרה לנכרים שלא יכנסו לפנים מהסורג, ומי שיכנס דמו בראשו. אבן זו משמשת עדות חיה
לאותה תקופת זוהר)
לסרוק תמונה 2 שבעמ' הנ"ל
שלוש עשרה פרצות היו שם: כשכבשו היוונים את ארץ ישראל, ונכנסו לביהמ"ק,
הם פרצו את הסורג בשלושה עשר מקומות.
הסורג, שכאמור - מטרתו היתה להזהיר את הנכרים שלא להכנס אל תוך בית המקדש, לא מצא
חן בעיני היוונים, והם פרצו בו 13 פרצות. כשגברו החשמונאים, תקנו כנגד אותם
י"ג פרצות - י"ג השתחוויות כדי להודות לה' על אבדן היוונים.
וגזרו כנגדם שלוש עשרה השתחוויות: כל העובר כנגד אחד מאותם פרצות, היה חייב
להשתחוות ולהודות לה' על נצחונם של ישראל. שכן כאמור, החשמונאים תיקנו - כהודייה
לה' על ההצלה הניסית מהיווונים, י"ג השתחויות, כנגד כל פרצה ופרצה.
(כמובן שרק אדם שהיה עובר ליד פרצה הוא היה מחוייב להשתחוות, ולא שהוא היה
חייב להקיף את הר הבית על מנת לראות את כל שלש עשרה הפרצות ולהשתחוות מולם)
לפנים ממנו החיל עשר אמות: החיל הינו שטח פנוי, עשר אמות ארכו, שהפריד בין הסורג ובין חומת העזרה..
קדושת החיל, היא קדושה גבוהה יותר מקדושת הר הבית. שכן, בשונה מהר הבית
שלשם יכלו נכרים להכנס, אל החיל - הם לא יכלו.
שתים עשרה מעלות היו שם: לפני הכניסה לעזרת נשים (ראה תמונה)
לסרוק את כל שאר משנה, מ"כל המעלות שהיו שם" - עד
סוף המשנה.
המעלות חוץ משל אולם: המעלות שבין האולם והמזבח, שלא היו כולם כך.
השערים חוץ משל אולם: שגובה פתחו היה 40 אמה, ורחבו עשרים אמה.
דלתות חוץ משל אולם: לאולם לא היו דלתות, אלא פרוכת בלבד היתה תלויה בפתחו.
היו להן שקופות: משקוף עליון, חוץ משער טדי שהיו שתי
אבנים בצורת (מוישי -
שים לב לצורה הקטנה הזו, ותעשה אותה בקווארק.)
שנעשה בהן נס: מהו הנס שנעשה עם דלתותיו של ניקנור? על כך מובא סיפור נפלא
במדרשים:
מעשה שהיה בגוי, ושמו ניקנור. ניקנור זה, נתאווה לתרום דלתות לבית המקדש.
הלך אותו ניקנור וקנה דלתות מנחושת, ונסע לארץ ישראל בספינה, כשהדלתות יחד עמו.
בעיצומה של הנסיעה, סערו המים, והספנים החליטו להשליך את הדלת של ניקנור, על מנת
להקל על כובד הספינה. כשעשו כך, ועדיין לא נח הים מזעפו, החליטו להטיל אף את הדלת
השניה. אלא שאז אמר להם ניקנור: אם אתם מטלים את הדלת השניה לים, הטילו אותי עמה!! הספנים, לא הטילו את הדלת השניה לים, והים נח מזעפו. אך ליבו של
ניקנור, אבל היה על אותה דלת שהושלכה לים. וכהגיעו ליבשה, לארץ ישראל לנמל עכו,
הבחינו הספנים בדבר פלא: ה', שראה בצערו של ניקנור, עשה עמו נס! הדלת, שהושלכה
למים, בצבצה בדרך פלא מתחת לספינה! ולכן, משום אותו נס פלאי, לא ציפו את השער
בזהב.
מפני שנחושתן מצהיב: הנחושת, ממנה היה עשוי השער, היתה מבריקה ודומה מאד
לזהב ומזהיבה אפילו יותר מזהב. לכן לא היה צורך לצפות את השער בזהב. (שימו לב!
דיעה זו חולקת על הדיעה הקודמת!)
לסרוק את כל המשנה
משנה ד'
כל הכתלים שהיו שם: בכל הבנינים שהיו בהר הבית.
היו גבוהים: גבהם של הכתלים התנשא לגובה רב ביותר, הרבה יותר אפילו מגבהם
של השערים!
חוץ מכתלי המזרח: רק הכותל המזרחי של הר הבית לא היה גבוה כל כך מהשער, אלא
רק בשני אמות בלבד.
מהו פשרו של שינוי זה? הסבה לכך היא, היות וכאשר היו שורפים את הפרה
האדומה, היה צורך שהכהן, ששורף את הפרה, יכוון לראות את ההיכל, ככתוב בפסוק -
"והזה אל נוכח פני אוהל מועד מדמה". מפסוק זה למדו חז"ל, שעל הכהן
השורף לראות את ההיכל בעת שריפת הפרה. לכן, לא עשו חומה גבוהה כל כך בצד זה, על
מנת שהכהן - שעמד בצד מזרח - יוכל לראות את ההיכל.
עלינו לזכור, שבית המקדש היה בנוי בשיפוע. כך, יקל עלינו להבין כיצד הכהן -
שעמד למעלה - יכל לראות את כל בית המקדש.
לסרוק את המשנה עד ל"וחלקה היתה בראשונה (לא כולל מילים
אלו)
משנה ה'
ואין קטורת אלא שאינן מקורות: בסוריה, היו קוראים לבית שאין לו תקרה -
"בית קטירא". לכן, כשאמרו כאן קטורת, התכוונו שלא היה להם תקרה.
לסרוק את תמונה של עמ' 23 של לבנוני.
ששם הנזירין מבשלים את שלמיהן: במקום זה, היו הנזירים - שנדרו נזירות,
מביאים בתום תקופת נזירותם את השלמים שהיו מחוייבים להביא, ושם היו אוכלים אותו.
ומשלחים תחת הדוד: נזיר, הוא - כידוע, אחד שנדר שלא לגלח את שער ראשו למשך
זמן מה. בתום הזמן הזה, כאשר הנזיר מביא
את השלמים - היה הוא שורף את שערו באותה אש שעליה בישלו את השלמים.
תמונה מס' 8. (מכאן
ואילך יש לפי מספרי תמונות בכלל)
לשכת העצים: בלשכה זו, היו הכהנים בעלי המום - שאינם ראויים לשמש במזבח -
בודקים את העצים מתולעים. עץ שנמצאה בו תולעת - אסור היה להשרף על המזבח.
לסרוק תמונה 9 של לבנוני
לשכת המצורעים: בלשכה זו היה מקווה טהרה, בו היה המצורע טובל, ביום השמיני
לטהרתו.
תמונה 10 של לבנוני.
שם היו נותנים יין ושמן: היא היתה משמשת לאחסון יין ושמן למנחות ולנסכים..
בית שמניה: בית השמנים. אמנם היה שם גם יין, אך עיקר שימושה היה לשמן.
לכל ארבע לשכות אלו, לא היתה תקרה, אלא הם היו ללא גג.
תמונה 11 של לבנוני.
לסרוק המשנה עד הסוף.
וחלקה היתה בראשונה: בתחילה, לא היו לה כתלים. רק לאחר מכן הקיפו אותה
מחיצה, ושמו בה גם מדרגות, לצורך שמחת בית השואבה.
(המדרגות, היו כמו המדרגות המובילות ל- 770 שבקעמפ שלנו ("מיר זיינען
אלע דא בלע"ז (עליהם הצטלמנו. זוכרים?...))
תמונה בעמ' 22 של לבנוני.
טרוטות: ארוכות וישרות (בצורת מלבן) אלא מוקפות = עגולות כחצי גורן עגולה.
כחצי גורן עגולה: מדוע היו מדרגות אלו עגולות? ישנם לכך שני סיבות. האחת,
על מנת שכל העם יוכל לראות את הלויים בשעת נגינתם; והשניה, על מנת שהלוים לא
יפריעו אחד לשני בשעת נגינתם.
לסרוק עד לסוף עמ' ש"ט ("שתי אמות ומחצה")
משנה ו'
ולשכות היו תחת עזרת ישראל: כזכור, עזרת ישראל היתה גבוהה יותר מעזרת נשים.
לכן, נוצר מקום גבוה - בו יכלו לעשות לשכות.
ששם הלווים היו נותנים כנורות., ולשכה זו נקראת לשכת כלי שיר.
שרטוט העליון שבעמ' 43 בית המקדש השני
עזרת ישראל היתה אורך מאה אמה ולשלושים וחמש על רוחב אחת עשרה.
מיותר לציין שכל מקום שמוזכר מספר, הכוונה למספר באמות.
וראשי פספסין: כפי שכבר למדנו לעיל פ"א משנה ו'.
הדוכן: על דוכן זה, היו הלוים עומדים ואומרים שירה בשעת הקרבת הקרבנות.
נמצאת עזרת כהנים… עד
כאן, הוא מדברי ר"א בו יעקב. ההלכה, נפסקה כמותו. (כפי שניתן לראות בתמונה)
לסרוק עמ' 34 לבנוני, עם פענוח המס' שלמטה
לסרוק את המשנה מ"כל העזרה היתה" עד ל"כנגד
שלשה עשר שערים"
כל העזרה: כלומר - כל השטח מתחילת עזרת ישראל עד לקדש הקדשים.
אורך: מזרח למערב, רוחב מצפון לדרום. (הפוך מתחילת המשנה. לא להתבלבל!!!)
ושלוש עשרה השתחוויות היו שם: כפי שכבר למדנו במשנה ג'.
אבא יוסי בן חנן אומר: - כנגד שלשה עשר שערים – מדוע היו
משתחווים 13 פעמים? על כך ישנה מחלוקת. דיעה אחת אומרת - וכבר למדנו אותה - שהם כנגד 13 פרצות שבחיל. אולם אבא יוסי סובר,
שהשתחוו 13 פעם כנגד 13 שערים שהיו בעזרה.
לסרוק המשנה מ"שערים דרומיים" עד ל"מתחת מפתן
הבית"
שער העליון: שער זה נקרא בשם עליון, היות והוא נמצא בגובה ההר.
שער הדלק: בשער זה, היו מכניסים עצים על מנת שידלקו על המזבח. (זהו פשר השם
דלק - מלשון דליקה)
שער הבכורות: דרך שער זה היו מכניסים את הבכורות. בכור דינו כ"קדשים
קלים". זוכרים מה אנו אומרים כל בוקר ב"איזהו מקומן".
ש"הבכור.. קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה". גם בדרום. (ואילו שאר
הקרבנות.. ראה להלן "שער הקרבן"). על מנת להודיע שמותר לשחטן בכל מקום,
מכניסים אותם דרך שער דרומי.
מפכים: זורמים
לסרוק משנה מ"לעומתם בצפון" עד הסוף.
שער יכניה: הוא שער הניצוץ.
שער הקרבן: שדרכו היו מכניסים את כל שאר הקרבנות, חוץ מבכור (את כל שאר
הקרבנות של "קדשי קדשים" - היה
מותר לשחוט רק בצפון!!).
שער הנשים: היו קרבנות, שהנשים היו מקריבות אותם. והן היו נכנסות דרך שער
זה, על מנת להיות בעת הקרבת הקרבן.
שער השיר: דרכו הלווים מכניסים את כלי השיר.
שבו יצא יכניה בגלותו: יכניה המלך, בטרם גלה, נכנס לבית המקדש להשתחוות,
ויצא דרך שער זה. לכן נקרא שער זה על שמו - "שער יכניה".
שני פשפשים: שערים קטנים.
בחן את עצמך!!!
ינאי הלך עם אביו לבית המקדש. כל הדרך ליוה אותם פאולוס,
העבד הגוי - על מנת לסחוב את כל המנחות
שהם הביאו לבית המקדש.
אביו, רצה להראות לינאי הקט כל פרט בבית המקדש, ולכן מיד
כשנכנס, החל בהסבריו על כל פרט ופרט.
לינאי, היו עינים חדות מאד. "אבא" - הוא אמר
לאביו. "שמתי לב, שבכל השערים יש חומה גבוהה ליד השער. ורק בשער המזרחי,
החומה היא מאד נמוכה. מה ההבדל בין השערים"? כך שאל ינאי הפיקח. אך האבא, לא
ידע מה להשיב לו (תשיבו לו אתם!!!).
כשהגיעו לסורג, אמר להם פאולוס העבד הגוי: "טוב, כאן
אני נאלץ להפרד מכם". - "מה קרה"? שאל אותו ינאי, ופאולוס השיב לו
- "אתה לא רואה מה כתוב על השלט"? ינאי הקטן, התבייש לספר שהוא עדיין לא
למד לקרוא. אולי אתם תעזרו לו: מה היה כתוב על השלט לפני הסורג?
כשנכנסו לבית המקדש, הגיעו לעזרת נשים, וכבר מרחוק בלטו שני שערים
גדולים. "אלו שערי ניקנור" - אמר האב לבנו, ינאי. "הם עשויים
מנחושת".
ינאי שאל - "אלו שם שערים יפים במיוחד! ליבי לוחש לי,
שישנו סוד מסויים מאחורי השערים האלו".. האב ליטף את לחיו בחיבה. "לא
טעית, ינאי". אמר ברוך. "אכן, סיפור ארוך ומיוחד עומד מאחורי השערים
האלו... לאיש שתרם את השערים, ניקנור שמו, היה נס גדול.. אבל אני חושב שלא כאן
המקום לספר את הסיפור. כשנחזור הביתה אספר לך". ינאי הקטן הוא סקרן גדול.
אולי תגלו לו עכשיו מה היה הנס עם שערי נקנור? ואבא שלו המשיך לומר לו: "ואתה
יודע, ינאי'לה, שישנה סבה מיוחדת מדוע לא ציפו את השער הזה בזהב, כמו כל שאר
השערים"!! כך אמר לו אביו, בלי להסביר לו. (למה באמת? (ינאי, הוא ילד מאד
פיקח. אז אולי תסבירו לו את כל הדיעות שישנם בכך?!))
בכלל, כל הזמן הרגיש ינאי קצת לא בנוח. הוא לא הכיר שם אף
אחד, ולא ראה פרצוף מוכר אחד! לפתע, הבחין ינאי במישהו מוכר. שלמה הלוי, השכן שלהם
מהקומה למטה. "שלמה, מה אתה עושה כאן"? שאל את שלמה הלוי. ושלמה אמר -
"אני קצת ממהר, ואין לי זמן לדבר איתך כעת. אני ממהר ללשכת השיר"!
שלמה הלוי הלך, וינאי נותר להרהר: מה זה לשכת השיר? שרים שם?
ינאי חשב שהוא שאל את אביו יותר מדאי שאלות, והוא התבייש לשאול אותו גם את השאלה
הזו. (אז אולי תגלו לו אתם מה זה לשכת השיר?)
ינאי המשיך להביט כל עבר. "אבא, שים לב" - הפנה את
תשומת לב אביו" - יש פה רצפה מאד חלקה"!
"נכון, ינאי'לה" - אמר האב. "אך זה מזכיר לי
שוב סיפור על מלך גדול שנקרא בשם אלכסנדר מוקדון"...
כשחזרו הביתה סיפר לו אביו על הכל, על ניקנור, ועל כל שאר
הדברים המופלאים שהיו בבית המקדש. רק על אותו אלכסנדר מוקדון, שכח האב לספר. אולי
תזכירו לו את הסיפור?
פרק חמישי
לסרוק כל המשנה ותמונה מס' 13 של לבנוני
כל העזרה: מתחילת עזרת ישראל במזרח עד אחורי קודש הקודשים במערב.
מקום דריסת ישראל: =עזרת ישראל.
אחת עשרה אמה לאחורי בית הכפורת אחרי קודש הקדשים עד הכותל המערבי של חומת
העזרה.
משנה ב'
לסרוק כל המשנה ותמונה מס' 15 של לבנוני.
לטבעות: בצפונו של מזבח היו עשרים וארבעה טבעות, שבהם השחילו חבל, את החבל
כרכו סביב רגלי הבהמה ומשכו בו דרך הטבעת, על מנת להפיל את הבהמה על הרצפה, ולהקל
בכך על שחיטתה.
תמונה מס' 19 של לבנוני. (לא צ' לבנוני משיחת שבוע!!)
שולחנות: שהיו שייכים לבית המטבחיים .
כמה שולחנות היו? שמונה. ממה הם היו עשויים? משיש, ולא מזהב. היות ושיש הוא
קר, וזהב הוא חם. ובשר - יש לשמרו קר על מנת שלא יתקלקל.
ננסים: ננסים הם עמודים, עליהם היו תולים את הקרבנות, על מנת להפשיטם.
לסרוק שרטוט של עמ' 84 בבית המקדש השני
והמותר: עשרים וחמש אמות הנותרות.
בין הכבש לכותל: הדרומי של העזרה, שתים עשרה וחצי אמה.
ומקום הננסים: גם שתים עשרה וחצי אמה.
משנה ג'
לסרוק את כל המשנה
שבצפון: הרמב"ם גורס - שבדרום (ניתן להבחין בכך גם בתמונה).
לשכת מלח, לשכת הפרווה, לשכת המדיחים: שלושתם היו סמוכות זו לזו. לשכת המלח
עמדה בזוית מזרחית דרומית של עזרת ישראל.
לשכת הפרווה: נקראה כך על שם האדם שבנאה, ששמו היה פרווה. (פעם היו שמות
כאלו..)
ומשם מסיבה: כמין עליה שעשויה בסיבוב, שמשם היו עולים לגג בית הפרווה.
משנה ד'
לסרוק את כל המשנה
תמונה 22 שבספר לבנוני.
שבדרום - הרמב"ם - כנ"ל, גורס "שבצפון".
מים לכל העזרה: לשתיה ולבישול.
ודנה את הכהונה: על מנת לוודאות את כשרותם של הכהנים.
לשכת הגזית: לשכת הגזית, נקראה גם לשכת הסנהדרין. היא היתה עשויה חציה קודש
וחציה חול, ובחציה החול היו יושבים הסנהדרין ודנים את כל השאלות שבאו לפניהם
למשפט.
בחן את עצמך..
מאת מ. הויכמן
ינאי הקטן היה לגמרי מבולבל. זה עתה חזר אביו מבית המקדש,
לאחר 'משמר', (מה זה?) ואביו סיפר לו כל מיני דברים שינאי לא הבין אותם...
כעת, שעת לילה מאוחרת, נטל ינאי קולמוס ופיסת נייר, והעלה על
הכתב את כל שאלותיו.
בתחילה, סיפר לו אביו שכששחטו את הבהמה, לקחו אותה ליד
הטבעות.
ינאי חשב שאלו טבעות קטנות, והוא לא הבין - מה יכולים לעשות
עם טבעות כאלו קטנות לבהמות כל כך גדולות? אז אבא שלו הסביר לו שאלו טבעות גדולות.
אבל ינאי עדיין לא הבין: בשביל מה עשו את
הטבעות האלו?
אחר כך אבא שלו סיפר לו, שאחרי ששחטו את הבהמה שמו אותה על
שלחנות של שיש, וינאי, שזכר מהביקור הקודם שלו שבבית המקדש הכל יפה ומפואר, ועשוי
מזהב - לא הבין, למה לא עשו גם את השלחנות של הבשר מזהב?
"אחר כך" - המשיך לספר האב - "שמנו אותם על
ננסים"... וינאי בכלל לא הבין. מה זה ננסים? כהנים נמוכים?
כעת רשם ינאי את כל השאלות האלו על הנייר. אבל עוד לפני שהוא
הספיק לעשות עם כך משהו, נכנס לחדרו
פאולוס, העבד, כיבה לו את מנורת השמן ואמר לו - "לילה טוב".
אבל לינאי קשה להרדם. הוא לא מצליח להתגבר על כל השאלות
האלו!!! והוא מחכה למישהו שיעזור לו להתגבר על כל השאלות..
עזרו לו!!